החלטה בתיק ב"ש 1868/09

א. כללי

מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בימ"ש צבאי יהודה בתיק 4432/01, בו הורשע המבקש בשורה ארוכה של עבירות, שעניינן ניסיון לגרימת מוות בכוונה, 15 מקרי ירי לעבר כוחות צה"ל ויישובים שונים באזור רמאללה, קשירת קשר לבצע שורה של פיגועים נוספים וכן שתי עבירות של סחר בציוד מלחמתי, בכך שסיפק תחמושת לפיגועים שונים. על המבקש הוטלו 35 שנות מאסר. גזר הדין בעניינו של המבקש ניתן ביום 25/12/03 ומשכך המועד החוקי להגשת הערעור חלף לפני למעלה מחמש וחצי שנים. 

בבקשה נשוא החלטה זו, טען ב"כ המבקש, אשר לא ייצג אותו בערכאה קמא, לייצוג כושל של המבקש ע"י סנגוריו הקודמים, אשר בא לידי ביטוי בין היתר בהסכמה להגשת אמרות לבית המשפט. עוד טען ב"כ המבקש כי לאחר מתן פסק הדין פנה המבקש לעורך דינו וזאת בכדי שיגיש ערעור, אולם זה עיכב את הגשת הערעור באמתלות שווא. בנוסף לכך גם התגלתה מחלוקת כספית ביניהם, והמבקש התקשה לעמוד בדרישות שכר הטרחה של עורך דינו. המבקש פעל נואשות לגייס את הכספים, אולם לאור הידרדרות היחסים בינו לבין עורך הדין, נאלץ לחפש עורך דין אחר עד שמצא את בא כוחו הנוכחי, מגיש בקשה זו. לטענת הסנגור, חרף האיחור המשמעותי בהגשת בקשה זו, לאור "השגיאות והרשלנויות וההתנהלות הקלוקלת בייצוגו של המבקש" , מן הדין ומן הצדק יהיה להיעתר לבקשה, ולהתיר הגשת הערעור באיחור.

לעומת זאת, התביעה הצבאית מתנגדת לבקשה. לטעמה, דין הבקשה להידחות הן בשל הזמן הרב שעבר מאז מתן גזר הדין ועד להגשת הבקשה מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, הן מפני שהמבקש היה מיוצג במהלך משפטו והן בשל העובדה שסיכויי הערעור להתקבל, קלושים. התובע מוסיף כי טענות בעניין אי הגשת ערעור בזמן על רקע קשיי מימון ההליך, אינן יכולות לעמוד מקום שהבקשה להארכת מועד לא הוגשה במסגרת התקופה החוקית להגשת ערעור.

אקדים ואומר כבר בפתח הדברים כי לאחר העיון בבקשה ובתגובת התביעה הצבאית, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט את הטעמים לכך.

ב. המסגרת הנורמטיבית

סעיף 40ד לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון), תש"ל - 1970, המסדיר את התקופות להגשת הערעור, קובע כי המועד החוקי להגשת ערעור הינו 30 יום מיום מתן פסק הדין. סעיף 40ה המתיר חריגה מכלל זה בקובעו כי "הנשיא או המשנה לנשיא של בית המשפט הצבאי לערעורים רשאי, לפי יוזמתו או לבקשת מערער להרשות הגשת ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיף 40ד" .

תמציתה של ההלכה בעניין זה נוסחה בעניין נגר כהאי לישנא:

"... בשונה מההליך האזרחי, אין צורך ב"טעמים מיוחדים" לשם הארכת מועד בפלילים. ביסוד גישה זו מונח הצורך במתן שיקול-דעת רחב לבית-המשפט בנוגע להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, שעניינם חפותו או אשמתו של אדם וכן מידת עונשו. בהתאם לפסיקתו של בית-משפט זה, מקום בו מוגשת בקשה להארכת מועד על-ידי נאשם להבדיל מהמדינה, ייטה בית-המשפט להתייחס לבקשה זו ביתר חיוב, על-מנת לאפשר למי שהורשע בפלילים למצות את הליכי הערעור בעניינו. רגישות זו נגזרת מהפוטנציאל הטמון בהליכים פליליים לפגיעה בחירותו, בכבודו ובשמו הטוב של הנאשם... עם זאת, אין משמעות הדבר כי מתן אורכה בהליכים פליליים ייעשה כדבר שבשגרה, שהרי זהו היוצא מן הכלל. בהתחשב בעקרון סופיות הדיון ובצורך בהצבת גבול להימשכות ההליכים; בהתחשב באינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות והוודאות המשפטית; ונוכח הקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור שהוגש באיחור; אין ליתן אורכה להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בפלילים, אלא בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת. בהקשר זה, כבר נפסק כי: "ככל שמשך האיחור ארוך יותר כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה..." (בש"פ 5988/06   עזריאל נגר ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 1569 ,עמ' 1570).

לכך יש להוסיף כי "...יש ליתן משקל ראוי - ואף משקל של ממש - לסיכויי ההליך, שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו..." (בש"פ 9473/06   גוליה ברנס ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 2202 ,עמ' 2204). עקרונות דומים נקבעו גם בפסיקה באזור, ראו למשל ב"ש איו"ש 41/01 דיב נ' התוב"ץ; ב"ש 3883/06 אבו עישה נ' התוב"ץ; ב"ש איו"ש 2690/05 בצלאת נ' התוב"ץ, וכן ב"ש 4100/07 יוסף היפא נ' התוב"ץ.

ג. מן הכלל אל הפרט

כאמור, לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, לרבות פסק דינו של בית המשפט קמא והודעת הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מדובר בבקשה להארכת מועד של כחמש שנים ומחצה. לאחר חלוף תקופה כה ממושכת, נדרש המבקש להראות נימוקים בעלי משקל של ממש, שיהיה בהם כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת, וכאלה לא מצאתי בבקשה. הטענה של אי הסכמה עם הסנגור וקושי בגיוס מימון להגשת ערעור אינה יכולה להצדיק איחור כה ניכר בהגשת הבקשה להארכת מועד, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה בקשה כאמור בתוך המועד הקבוע בחוק, או סמוך לאחר מכן (ראו לעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(1), 2176).

זאת ועוד, בחינת הערעור לגופו מגלה כי הסיכוי לקבלת הערעור קלוש מאוד. המבקש היה מיוצג במהלך המשפט ע"י עורכי דין מנוסים ומיומנים, תחילה ע"י עו"ד חראז, ולאחר מכן ע"י עו"ד עמאווי. הדרך שבה נקטה ההגנה, של הגשת מסמכים בהסכמה, מקובלת במשפט הפלילי, ולא ניתן לומר כי יש בה כשלעצמה כדי לגרום עיוות דין למבקש. במיוחד אמורים הדברים כאשר מעבר למסמכים שהוגשו נשמעה עדותו של עד תביעה 3, אשר נחקר גם בחקירה ראשית וגם בחקירה נגדית, והצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב, בהרחבה. בימ"ש קמא התייחס בהכרעת דינו בהרחבה לטיעוני הצדדים, ואף קיבל מקצת מטענות הסנגור, בין היתר בכך שהחליט לזכות את המבקש מעבירה של חברות בהתאחדות שאינה מותרת, וכן מפרטים נוספים בכתב האישום.

בסופו של דבר בימ"ש קמא קבע ממצאים ומסקנות לאחר ניתוח מדוקדק של חומר הראיות, והכרעת דינו מעוגנת היטב בחומר הראיות ומנומקת כראוי. נסיבות דומות נדונו בבימ"ש זה בעניין היפא הנ"ל, ודברים שנאמרו שם לאמור כי  "... אין מדובר בייצוג כושל, וודאי שאין מדובר בעיוות דין. לא למותר לציין לעניין זה כי באי כוחו של המבקש בעבר הינם עורכי דין ותיקים ומנוסים, אשר מופיעים תדיר בבתי המשפט הצבאיים, וחזקה עליהם כי ייצגו נאמנה את מרשם..." יפים אף לענייננו. בכל אופן, בנסיבות אלו, הסיכוי לקבלת הערעור על הכרעת הדין הוא קלוש מאוד.

הוא הדין לעניין העונש. אף שהמבקש זוכה מחלק מפרטי האישום, הוא הורשע בשורה של עבירות שחומרתן בולטת על פניהן. כאמור, הורשע המבקש בין היתר בכך שירה לעבר כוחות צה"ל ולעבר ישובים ישראליים באזור רמאללה ב-15 הזדמנויות שונות. כן הורשע בניסיון לגרימת מות בכוונה, בקשירת קשר לביצוע שורה של פיגועים נוספים, ובעבירות חמורות נוספות. מדובר בעבירות חמורות ביותר, ואף שהעונש שנגזר על המבקש אינו קל, הוא ניתן לאחר שבימ"ש קמא שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, ולא ניתן לומר כי הוא חורג ממתחם הסבירות. בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה כי גם הסיכוי לקבלת הערעור על העונש קלוש מאוד.

סיכומם של דברים, משחלפו חמש שנים ומחצה ויותר מהמועד החוקי להגשת ערעור, ומשלא מצאתי הסבר מניח את הדעת לשיהוי כה ממושך בהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ומשבאתי לכלל מסקנה כי הסיכויים לקבלת הערעור קלושים מאוד, התוצאה היא כי אין מקום להיעתר היום לבקשה זו, ולכן הבקשה נדחית.    

ניתנה היום, 8 אוקטובר 2009, כ' בתשרי התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: